בכל יום אנחנו לובשים ופושטים דמויות,

וכולנו משחקים כל יום במשחקי תפקידים.

אחרת איך נסביר את זה שאנחנו מתנהגים –

אחרת כבני זוג,

אחרת כהורים,

אחרת במקום העבודה,

אחרת בין חברים קרובים?

בכל פעם שאנחנו מחליפים תפקיד,

אנחנו מתנהגים לפי כללי משחק שונים

מתנהגים בהתאם לאמונות שלנו –

איך אני אמור להתנהג בתפקיד הזה,

מה מצפים ממני,

מה אני מצפה מעצמי,

מה אני מנסה להשיג.

באיזה תפקיד מרגיש לך הכי בנוח?

בכולם, או אולי באף אחד?

באיזו מהדמויות מרגיש לך הכי אותנטי?

בכולן או אולי באף אחת?

מה זה אומר להרגיש לא בנוח?

איזה שיעור באה ללמד אותנו חוסר הנוחות?

ואלו מחירים אנחנו משלמים כשאנחנו לא אותנטיים?

במשך מספר שנים שימשתי כמנכ"לית בחברת נדל"ן ציבורית.

בכל בוקר הייתי נכנסת לתפקיד המנכ"לית ויוצאת לדרך.

הבאתי את האני האמיתי שלי כמה שניתן יותר לתפקיד,

ויחד עם זאת לשחק כמה שיותר לפי הכללים "המקובלים".

אבל עם הזמן התחלתי להרגיש כבר את חוסר הנוחות בדמות הזו,

הרגשתי שעלי להחליט – 

בין ויתור על האותנטיות

לויתור על התפקיד –

אז ויתרתי על התפקיד.

יצאתי לדרך חדשה.

לא תמיד, כשאנחנו מרגישים לא בנוח בתפקיד בהכרח צריך לוותר עליו.

אבל כן כדאי להתחיל לשאול שאלות,

לבדוק, מה לא מתאים לנו שם יותר, מה כבר לא מאוזן.

האם תפיסת התפקיד שלי משרתת את מה שאני רוצה להשיג?

ומה נדרש מאיתנו לעשות על מנת שנרגיש יותר בנוח,

שנרגיש יותר אותנטיים?

מה ביכולתנו לעשות כדי להתחיל בתנועה שתביא לנו נינוחות,

תנועה שתוביל אותנו אל נקודת האיזון החדשה? 

ולפעמים נדרשת תנועה לתפקיד חדש לקריירה חדשה, או להגדרת תפקיד חדשה.

ואם אתה מרגיש שזה הזמן לחקירה ולדיוק …

צור קשר

הפוסט משחקי תפקידים – לא מה שחשבתם הופיע לראשונה ב-יעל מילר - לראות מעבר.

מנהל הוא אדם שיש לו אחריות על משהו (או מישהו), אדם שנדרש להחליט איך להתנהל בסיטואציות קיימות, לקבל נתונים ולנתח אותם, לתכנן את העתיד ולהערך אליו, לקבל החלטות (קשות יותר וקשות פחות), להניע מהלכים, לשלוט, להוביל, להציב מטרות להתוות את הדרך להשיגן ועוד כהנה וכהנה, ובכלל לדאוג שדברים יקרו בצורה המטבית.

אז אם זה מה שמנהל עושה, אז האם יש מישהו מאיתנו שאינו מנהל? והרבה דברים? וכל הזמן?

בפועל אנחנו מנהלים את חיינו, את הזמן שלנו, את הבית שלנו, את הכסף שלנו, את המשפחה שלנו, את מערכות היחסים שלנו, את התגובות שלנו.

והרי בית הוא ארגון, ומשפחה היא צוות, וארוחה משפחתית, היא לפעמים ממש פרויקט.

והחלטה כלכלית של ה"מנהלים" במשפחה עשויה להשפיע על עתיד המשפחה בצורה לא פחות משמעותית מהחלטה כלכלית שיקבל מנהל בארגון על הארגון עצמו.

ולכן כל אדם, בין אם הוא מנהל בארגון ובין אם הוא מנהל בחייו הפרטיים (או גם וגם) שואף לגלות איך יוכל להגיע לתוצאות טובות יותר בחייו, להשגים, לאיזון, לנינוחות, ע"י למידה לעומק של העצמי שאני, התנסות בכלים שונים לניהול החיים, אימון אישי להתנהלות בתוך סיטואציות שונות, להתנהלות במערכות יחסים, חיזוק מנגון קבלת החלטות ועוד ועוד.

ואם אתה שואל את עצמך איך להיות מנהל טוב יותר, צור קשר…

הפוסט כולנו מנהלים הופיע לראשונה ב-יעל מילר - לראות מעבר.

מי לא מכיר את את תחושת חוסר הנוחות שמתפשטת בנו לפעמים, התחושה הזאת שמשהו לא מתנהל בדיוק כפי שלדעתנו היה צריך להיות? 

לפעמים ניתן לשים את האצבע על מקור "הבעיה", ולפעמים מרגישים שזה בכל מקום.

לפעמים תחושת אי הנוחות נעלמת לאחר זמן קצר, ולפעמים היא נמשכת על פני תקופה ארוכה יותר.

אבל בכל מקרה התחושה הזו מתעוררת כשאיזה פעמון מצלצל ומתריע על יציאה מאיזון ועל כך שנדרשת בחינה מחודשת של המצב הקיים ועל הצורך במציאת נקודת איזון חדשה, שבה נרגיש מחדש את הנינוחות אליה אנחנו שואפים.

קשה לדעת מי הוא זה שמצלצל עבורנו בפעמון המתריע: בן זוג, ילד, קולגה לעבודה, תחושה גופנית, תחושות מתח או מחשבות טורדניות. כל אלה עושים עבורנו "שירות" וקוראים לנו להתעורר.

לרוב, אנשים ש"שומעים" את הפעמונים הללו פועלים בשני אופנים:

הכחשה –
התעלמות מהקולות הנשמעים, וחיפוש אחר הסחות דעת שיעזרו להם להרגיש טוב יותר עם עצמם (בטווח הזמן הקצר כמובן).

פיתוח תחושת קורבנות –
אמונה שהאשמה נמצאת אצל האחר ושאין באפשרותם לעשות משהו שיוכל לשנות את המצב.

בין אם בחרת בדרך ההכחשה ובין אם בחרת בפיתוח תחושת קורבנות, מדובר בבריחה מאחריות ובהתעלמות מהפעמונים המצלצלים. ואלה, אני יכולה להבטיח לך, ימשיכו לצלצל חזק עד שהמסר יובן – שמדובר בקריאת השכמה.

הצלצול יגבר עד שתסכים לקחת אחריות על חייך, תסכים לעצירה לצורך התבוננות, להסתכלות פנימה, לשחרור ההיאחזות מהמחשבות הקיימות, תאפשר לשאלות חכמות להגיע, שיעלו מתוכך את התשובות המדויקות –

שיסייעו לך למצוא את הדרך הנכונה עבורך.

בחינה, של מה שקיים, על מה שעדיין מתאים, ועל מה שלא,

עד שמשהו יתבהר

ומשהו חדש יתגלה –

אפשרות חדשה,

תקווה חדשה,

דרך חדשה.

הפוסט למי צלצלו הפעמונים? הופיע לראשונה ב-יעל מילר - לראות מעבר.